תכשיטי כפריס בע"מ נ' מנהל מקרקעי ישראל מחוז צפון

פסק דין

1.להלן החלטתי בבקשת הנתבע לסילוק התביעה על הסף בטענה להעדר יריבות ולהעדר סמכות מקומית.

2.בכתב התביעה נטען כי ביום 28.8.93 התקשרו הצדדים בעלי הדין בעסקה לפיה הקצה הנתבע לתובעת מקרקעין הידועים כחלקה 10 בגוש 5250 (להלן: "ההסכם" ו"החלקה" בהתאם). בהתאם להסכם התחייבה התובעת לבצע עבודות פיתוח בחלקה וזאת תוך 36 חודשים ממועד חתימת ההסכם ולאחר מכן הצדדים היו אמורים להתקשר ביניהם בהסכם חכירה. על אף הזמן שעבר לא בוצעו עבודות הפיתוח בחלקה. ביום 23.2.99 חתמו הצדדים על תוספת להסכם לפיו הוארכה תקופת הפיתוח ל-84 חודשים וזאת עד ליום 1.9.00 (להלן: "התוספת להסכם").

עבודות הפיתוח בחלקה לא בוצעו במועד המוסכם בתוספת להסכם על אף מאמצי התובעת לבצען. לטענת התובעת, עבודות הפיתוח בחלקה לא בוצעו בתחילת הדרך עקב מחדלים של הנתבע ובהמשך לא ניתן היה לבצען בשל נסיבות שלא היו בשליטתה כגון פרוץ האינתיפאדה, מצב בטחוני קשה ומלחמת לבנון השנייה.

ביום 4.2.07, וללא כל התראה מוקדמת, הודיע הנתבע לתובעת על ביטול ההסכם בנימוק כי היא לא עמדה בהתחייבויותיה על-פי האמור בו.

בין לבין, הכל לטענת התובעת, הנ"ל הוציאה כספים בסכומים נכבדים, בין היתר עבור הליכי תכנון ורישוי, המגיעים לסך של 2,141,525 ש"ח ליום הגשת התביעה.

התובעת עותרת למתן פסק-דין הצהרתי "הקובע כי החלטת הנתבעת לבטל את הקצאת המגרש לתובעת תבוטל וכי תקופת חוזה הפיתוח תוארך למשך 36 חודשים נוספים כאשר מניין תקופה זו תחל מיום מתן פסק הדין בתביעה זו". לחילופין, התובעת מבקשת לחייב את הנתבע לשלם את הסכום אשר השקיעה, כטענתה, בחלקה בעקבות חתימת ההסכם בסך של 2,141,525 ש"ח ליום הגשת התביעה.

3.הנתבע טוען כי כתב התביעה אינו מגלה עילה וכי אין יריבות בין הצדדים, זאת מהטעם הפשוט כי ההתקשרות בהסכם היתה בינו לבין חברת תכשיטי כפריס (1985) בע"מ, נושאת מס' תאגיד 51-1051799, בעוד כי התביעה מוגשת על-ידי חברת תכשיטי כפריס בע"מ שהינה חברה ציבורית נושאת מס' תאגיד 52-004231-8.

כן טען הנתבע כי עסקינן בתביעה שכולה בענייני מקרקעין ולפיכך, בהתאם לתקנה 4 לתקנות סדר הדין האזרחי, הסמכות המקומית לדון בה נתונה לבית המשפט בו מצויים המקרקעין, הוא בית המשפט במחוז הצפון. לחילופין, ומבלי לפגוע בטענת העדר היריבות, ככל שבית המשפט לא ימצא לסלק את התביעה על הסף בשל העדר סמכות מקומית, הנתבע מבקש להעביר את הדיון בה לבית משפט השלום בנצרת.

4.התובעת הגישה תגובתה לבקשה בה נטען כי בהתאם להחלטה מיום 29.7.94 שונה שמה מתכשיטי כפריס (1985) בע"מ לתכשיטי כפריס בע"מ ובהתאם להחלטה מיום 20.8.95 היא הפכה לחברה ציבורית. מאחר והתביעה הוגשה לאחר השינויים הנ"ל, לפיכך אין מדובר בשתי חברות נפרדות אלא בחברה אחת בלבד. לתמיכה בטענותיה אלה צירפה התובעת נסח רישום של רשם החברות.

לעניין הסמכות המקומית טענה התובעת כי אין מדובר בתביעה שכולה במקרקעין אלא בתביעה לפסק דין הצהרתי ו/או עשיית עושר ולא במשפט ו/או תביעה נזיקית ולפיכך לבית משפט זה סמכות מקומית לדון בה.

5.הנתבע הגיש תשובתו לתגובת התובעת ולאחר ששקלתי ועיינתי במכלול טענות הצדדים מצאתי להיעתר לבקשה.

6.התובעת לא צירפה לכתב התביעה את נסח הרישום שלה וטענותיה כי מדובר באותו תאגיד אשר שינה את שמו והסטאטוס שלו לחברה ציבורית הועלו בראשונה במסגרת תגובתה לבקשה. דא עקא, התובעת לא טרחה לתמוך טיעוניה בתצהיר מטעמה, אף כי עסקינן בטענות עובדתיות גרידא.

7.לאמור לעיל משנה תוקף לאור העובדה כי בדו"ח רשם החברות אשר הוגש על-ידי התובעת לא צויין מספר הח.פ. שהיה לחברת תכשיטי כפריס (1985) בע"מ ולפיכך אין לדעת באם אכן עסקינן באותה חברה אשר התקשרה בהסכם עם הנתבע או שמא בחברה אחרת.

8.בסעיף 11 להסכם, תחת הכותרת "איסור העברה ושיעבוד של הזכויות" נקבע כי "הרשות הניתנת ליוזם (חברת תכשיטי כפריס (1985) בע"מ – ר.ח.) לפי החוזה היא אישית בלבד ואסור ליוזם להעביר את זכויותיו לפי החוזה בשלמותן או בחלקן בכל צורה שהיא בין במישרין ובין בעקיפין, ו/או להשכיר את המגרש ו/או למסור חזקה או שימוש בו, או בחלקו, לאחרים".

לאור הוראת ההסכם לעיל, וככל שלטענת התובעת היא וחברת תכשיטי כפריס (1985) בע"מ הינן אותו תאגיד, ראוי היה כי תעלה טענותיה אלה במסגרת התביעה ותפרט את הקשר בין שני גופים אלה.

9.בנסיבות העניין, נחה דעתי כי כתב התביעה אינו מגלה עילה ויריבות בין הצדדים בעלי הדין ומטעם זה יש להורות על סילוק התביעה על הסף. לאור התוצאה הנ"ל, מתייתר הצורך לדון ולהכריע בטענות הצדדים לעניין הסמכות המקומית.

10.לסיכום, אני מורה על מחיקת התביעה.

התובעת תשלם לנתבע את הוצאות הבקשה בסך של 1,000 ש"ח בתוספת מע"מ עליו וזאת תוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, י"ב אלול תש"ע, 22 אוגוסט 2010, בהעדר הצדדים.